גם נימֵי, גוּר נמיה, הגיעַ לבַית החולים. נימי נותר לבדו, לאחֵר שֶגם אימא שלו נִפגְעה. בַּימים הרִאשונים גם הוּא קיבֵּל חָלב מִבּקבּוּק כּל שעתַיים, וכעֵת הֵחֵל לאכול חתיכות בּשׂר קטנוּת. כּן, נימי הוּא טורֵף, הוּא אוהֵב מאוד בָּשׂר, וּבכל פַּעם שֶנִגמַרתָ לו המנה הוּא עושֶׂה פּרצוּף של "עוד!"

גם נימי הֶחמוּד, כּך כּוּלם מקַוִוים, ישוּחרר אל הטבע ויוּכל לִחיות בִּמחיצת בְּנֵי מינו.